פסק-דין בתיק עד"י 2238/12

איהאב מוחמד אחמד מוסטפא, המערער בתיק עד"י 2238/12, והמשיב בתיק עד"י 2377/12,  (להלן: המערער), הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות חמורות על תקנות התעבורה: בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר (181 קמ"ש במקום 90), בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה; בעבירה נוספת של אי ציות להוראות שוטר בניגוד לתקנה 23 (א) (2) לתקנות התעבורה; וכן בעבירה שלישית של אי ציות לאור אדום ברמזור בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים:

א.      עונש מאסר בפועל של 6 חודשים ויום, בניכוי תקופת מעצרו.

ב.      פסילה בפועל למשך 24 חודשים מלהחזיק רישיון נהיגה.

ג.        פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

ד.      קנס בסך 5000 ש"ח, שישולם קודם לשחרורו של המערער ממאסר ויהווה תנאי לשחרור, או 3 חודשי מאסר תמורתו.

ה.      מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

שני הצדדים מערערים על גזר הדין. המערער טוען כי בימ"ש קמא החמיר עמו יתר על המידה, ולא התחשב בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות. הסנגור הוסיף וטען בהודעת הערעור כי טעה בימ"ש קמא "כאשר גזר על המערער עונש מאסר בפועל כאשר אשמתו של המערער הינה אך ורק על תקנות התעבורה" מכל הטעמים הללו, ביקש הסנגור כי בית המשפט יקצר את עונשו של המערער, ויסתפק בימי מאסרו עד למועד הדיון. לעומת זאת, התביעה טוענת כי בימ"ש קמא חרג מרמת הענישה המקובלת, והקל עם המערער יתר על המידה, ובכך התעלם מנסיבות החומרה המיוחדות בעניינו, ולא נתן משקל מספיק לשיקולי ההרתעה הנדרשים בעבירות מסוג זה.

אקדים ואומר כבר בפתח הדברים כי טענתו של הסנגור כאילו לא היה מקום להחמיר עם המערער, מפני שהורשע "רק" בעבירות על תקנות התעבורה, ולא בעבירות על פקודת התעבורה, אינה במקומה, ומוטב היה אלמלא נטענה. השיקול העיקרי שראוי לשקול לעניין הענישה הוא מידת החומרה והסיכון במעשיו של נאשם, ואילו המשקל של הסעיף הספציפי שבחרה התביעה לייחס בכתב האישום הוא משני, וטפל לעיקר, וכך אכן נהג בימ"ש קמא.   

כך תאר השופט הנכבד קמא את מעשיו של המערער: "העבירות בהן הורשע הנאשם הינן מן החמורות שבעבירות התעבורה. הנאשם נסע במהירות של 181 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. הנאשם לא ציית להוראות שוטר שהורה לו לעצור, המשיך בנסיעה רצופה תוך שהוא חוצה שני צמתים באור אדום ונעצר לבסוף לאחר מרדף של המשטרה". השופט הנכבד הוסיף וציין כי מדובר בעבירות "... שסיכון חיי אדם גלום בהם ועולה מהם גם אם הדבר לא צוין בצורה מפורשת. ביהמ"ש אינו יכול להתעלם ממעשיו של הנאשם, אינו יכול להתעלם מהסיכון החמור הגלום בהם, ואינו יכול להתעלם מהאי אכפתיות של הנאשם במעשיו אלו".

אל מול שיקולי החומרה הללו פירט בית המשפט את השיקולים לזכותו של המערער, ובכלל זה עברו הנקי, החרטה שהביע וכן העובדה שבחר להודות בהזדמנות ראשונה. בסופו של דבר איזן בית המשפט בין השיקולים השונים, וגזר את העונש שעליו מערערים שני הצדדים. אציין כבר עתה כי השופט הנכבד קמא פירט כראוי את השיקולים השונים לקולא ולחומרה, ונקודת האיזון שמצא בין השיקולים הללו נמצאת במתחם הסבירות.

המערער נהג בכביש ראשי, בין מעלה אדומים למישור אדומים, במהירות כפולה מהמהירות המותרת, התעלם מהוראה של המשטרה לעצור בצד הדרך, ונמלט מניידת משטרה שדלקה בעקבותיו,  תוך שהוא נוהג בפראות וחוצה שני צמתים באור אדום. מדובר בהתנהגות בריונית בכביש, שהיה בה כדי לסכן חיי אדם, ורק בנס לא נגרם אסון מנהיגתו הפרועה של המערער. לא ניתן להקל ראש במעשיו החמורים של המערער, והאינטרס הציבורי מחייב כי ייצא מסר חד משמעי מבית המשפט אודות החומרה הרבה שיש בנהיגה פרועה מעין זו שביצע המערער. מסר זה ראוי שיבוא לידי ביטוי לא רק בדיבורים אלא גם במעשים, בדרך של ענישה הולמת, שיהיה בה כדי להרתיע את היחיד והרבים מלהיכשל במעשים דומים בעתיד.

אלמלא שיקולי הקולא שפירט בית המשפט, ובעיקר עברו הנקי של המערער, והעובדה שהביע חרטה ובחר להודות בהזדמנות ראשונה, ראוי היה לגזור על המערער עונש חמור במידה ממשית  מזה שנגזר עליו. בשים לב לחומרה היתירה במעשיו של המערער, בית המשפט כלל לא החמיר עמו, והעונש שנגזר עליו נמצא לטעמי ברף התחתון של רמת הענישה הראויה בעבירות כאלה. בנסיבות אלה, משבאתי לכלל מסקנה כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג ממתחם הסבירות, התוצאה היא כי לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

נוכח האמור, שני הערעורים נדחים, ופסק הדין של בימ"ש קמא נותר על כנו.

ניתן היום, 9 בספטמבר 2012, כ"ב באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: